נגר בתל אביב

רוב הדירות שמודדים בלב העיר ובצפון הישן נבנו בשנות השלושים עד החמישים. הקירות שם בנויים בטיח עבה על בלוק, כמעט אף פעם לא במאונך מושלם, והפרש של שניים עד ארבעה סנטימטרים בין הגובה בקצה אחד של הקיר לקצה השני הוא הנורמה ולא החריג. לכן בדירות האלה מודדים גובה ורוחב בשלוש נקודות, נגרים בדרך כלל מייצרים לפי המידה הקטנה ביותר ומשלימים את ההפרש בפנל צד ובקרניז, במקום להצמיד יחידה ישרה לקיר עקום ולהישאר עם רווח פתוח.

היתרון של אותן דירות הוא הגובה. תקרה של 2.90 עד 3.20 מטר מאפשרת שורת אחסון עליונה שלמה מעל קו הדלתות, וזה בדיוק מה שמציל דירת שניים וחצי או שלושה חדרים בלי מחסן. החיסרון הוא הדרך פנימה: חדר מדרגות צר, פודסט קטן, ולעיתים קרובות בניין בלי מעלית. יחידה שמיוצרת כחתיכה אחת פשוט לא תעבור את הסיבוב במדרגות, ולכן מפרקים אותה למודולים ברוחב שעובר בפועל ומרכיבים בדירה.

במגדלים החדשים בעיר התמונה הפוכה: הקירות ישרים, אבל השטח קטן והמחיצות קלות. קיבוע ארון כבד לקיר גבס דורש חיזוק לפרופילים, ולא כל קיר מאפשר קיבוע עמוק, כך שחלק מהיחידות מתוכננות כעומדות על בסיס עם עיגון עליון בלבד. גם ההכנסה מוגבלת: מעלית שירות, שעות עבודה מוגדרות ולעיתים מעבר דרך חניון תת קרקעי עם גובה מוגבל.

דירות הגג והדירות המשופצות בדרום העיר מוסיפות תקרה משופעת או קורות גלויות. בחלל כזה קובעים את גובה היחידה לפי הנקודה הנמוכה בקו החזית, ומנצלים את המשולש שנשאר לאחסון עונתי נשלף במקום להשאיר אותו חלל מת.

הבקשה השכיחה ביותר בעיר היא אחסון בדירה קטנה: ארון עד התקרה במקום ארון קנוי, ניצול נישה במסדרון ויחידת קיר בסלון שמחליפה כמה רהיטים נפרדים. אחרי זה מגיעות ספריות ויחידות טלוויזיה, בין השאר כי בדירות הישנות אין קיר אחד ארוך ונקי והיחידה חייבת להיות מיוצרת סביב חלון, דלת או ארון חשמל.

מטבחים בתל אביב הם כמעט תמיד מטבחים קומפקטיים בתוך שיפוץ של דירה קיימת, עם נקודות מים וניקוז שקשה להזיז בבניין ישן. זו הסיבה שהתכנון כאן מתחיל מהתשתית הקיימת ולא מהמראה, וממשיך למגירות עמוקות ולניצול גובה. חדרי ארונות מבוקשים פחות מהפריפריה של גוש דן, ורובם נבנים מתוך פינה בחדר ההורים ולא מחדר שהתפנה.